הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע: בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו. - (תהילים קכו, ו')
הפירוש הקלסי לפסוק זה מתייחס לחוסר הוודאות האופף את הזורע לפני בוא הגשמים. הוא אינו יודע אם השנה תהיה ברוכה בגשמים או שמא שחונה, האם שדהו יניב יבול או עמלו ירד לטמיון. היבטים נוספים של חוסר ודאות מאיימים על הזורע- אולי חלק מהזרעים עקרים ולא ינבטו, אולי מחלה או מזיק יפגעו בגידול או שמא קרה או גל חום פתאומי יכה בהם. רק כאשר החקלאי רואה בעין את יבולו ו"נושא אלומותיו", חששותיו נעלמים והוא יכול לשמוח בפרי עמלו. בימים אלו סיימנו את קציר החיטים וכידוע לכולם שנה זו תיזכר כאחת השנים השחונות באזורנו, סבלנו ממיעוט גשמים ובנוסף באי-חלוקה שלהם על פני החורף. אכן חוסר הוודאות התפוגג אבל השאיר אותנו עם יבול נמוך מאד של חיטה לסוגיה. למרות כל הנאמר אני מעריך שמבחינה כלכלית נראה ירידה ברווחים אבל תמיד צריך להביט בחצי הכוס המלאה כך: שביטחנו את החיטה בביטוח הכנסה וגם הוכרזה בצורת באזורנו על ידי הממשלה ונקבל את הוצאות הייצור.
שטחי הגד"ש פזורים על פני שטחי קרקע בעלי שוֹנוּת גיאוגרפית. האזור הראשון כולל את אזור עמק חרוד. האזור השני כולל שטחים בשיפולים הצפון-מזרחיים של גבעת המורה (שטחי הבית נמצאים סביב הקיבוץ ובגבעת קומי) האזור השלישי נמצא בשטחי רמות יששכר (כוכב הירדן) מרחק עשרים דקות נסיעה מן הקיבוץ.
תוואי השטח השיפועי מהווה אתגר לא קטן לאנשי הגד"ש, במאמץ למנוע סחיפת קרקע על ידי בניית שיחים ועבודה במינימום עיבוד עד כדי אפס עיבודים בשטחי הבעל.
גם ההתמודדות עם קיצוב במכסות המים מציבה אתגר להתייעלות בצריכת המים. בגד"ש עין חרוד איחוד מתמודדים גם עם בעיות ספציפיות האופייניות לגידולים כמו עלקת בעגבניות, חמניות וגזר ובעיית עשבים משודרגים כמו כְּשוּת. אנשי הגד"ש מנהלים נגד כל "המרעין בישין" האלה מלחמות עקובות זיעה.
חלוץ לפני המחנה
החיטה היא הגידול הגדול בהיקף המזרע בגד"ש עין חרוד איחוד
כ-4,500 דונם בבעל ובשלחין, מתוכם מוקצים כאלף דונם חיטה לזרעים עבור חברת הזרע. 1000-1500 דונם נוספים מוקצים לגידולי תחמיץ ושחת דגן לרפת והדיר והחיטה הנותרת משווקת למשטח של הזכיינים עבור מלאי החירום של מדינת ישראל.
הייחוד של גד"ש עין חרוד איחוד הוא שלצד גידולים מסורתיים מגדלים גם גידולים אורגניים וכן חיטה אורגנית. היבול משווק לתחנות קמח הטוחנות חיטה אורגנית או מופנה למגדלי בעלי חיים לגידול אורגני. בעל חיים המשווק בהגדרתו כ"מזון אורגני" כמו עוף למשל, חייב להיות מוזן בתזונה אורגנית.
"לפני 30 שנה מריו לוי משדה אליהו סחף מגדלים רבים לטרנד גידול הכותנה האורגנית", כך מספר איתן אביבי, מנהל גד"ש עין חרוד איחוד, "נכנסנו לעניין ופיתחנו ממשק גידול יפה ללא ריסוס. עם השנים פחת הביקוש לכותנה אורגנית, הגידולים הפכו פחות כדאיים והגד"ש האורגני הלך לכיוון ירקות כמו גזר ותפוחי אדמה, שהביקוש שלהם הולך וגדל עם השנים".
"תחום הגידול האורגני התחיל מטעמים כלכליים. יותר מאוחר נכנסה גם האידאולוגיה. היום אני מאמין שצריך לעבוד על פי שתי צורות הממשק.
אי-אפשר לגדל רק גידולים אורגניים כי לא נצליח לספק מזון לכל האוכלוסייה. לכן אין ברירה וצריך לשלב את שתי צורות הגידול. הגידול הקונבנציונאלי יוצא נשכר מהשילוב כיוון שאנחנו לומדים רבות מהממשק האורגני. לומדים שאפשר להסתדר עם פחות דשן כימי ויותר קומפוסט, פחות הדברה, ושאפשר לקצר את עונת הגידול על כל המשתמע מכך: חיסכון במים וריכוז היבול. במצב הקיים הגידול האורגני חייב להיות חלוץ לפני המחנה. הוא דורש לחשוב על פתרונות יצירתיים לבעיות, לפתח אותם ולהנחיל אותם לכלל העוסקים בחקלאות".
הגידול האורגני חייב להיות חלוץ לפני המחנה לחשוב על פתרונות יצירתיים לפתח אותם ולהנחיל לכלל החקלאות.
תמהיל גידולים
ההחלטה מה לגדל ואיך לגדל מתקבלת על פי מספר פרמטרים. הראשון הוא כמובן רווחיות של הגידול, השני מחזור זרעים והשלישי כמויות המים העומדים לרשותנו ורמת הרווחיות לקוב מים שזה המשאב היקר ביותר וגם המוגבל ביותר: "יש לנו פריבילגיה לבחור כל שנה מה לגדל (להבדיל ממטעים וחממות) ואנחנו לא מקובעים לטווחים ארוכים".
תמהיל הגידולים בגד"ש מגוון ונע בין גידולים מסורתיים, גידולים אורגניים ועד לניסיונות חדשניים. 500 עד 600 דונם בשנה מוקצים לגידול גזר. 500 דונם לגידול חוחובה ליצור שמן עבור תעשיית הקוסמטיקה. שדות הפפריקה לתעשייה, המופנים למפעל במושבי התענך, משתרעים על פני 200 דונם.
400 דונם משמשים לגידול עגבניות לתעשייה. אנחנו מגדלים עגבניות A.L.R שהן עגבניות עתירות בליקופן. יבול העגבניות מיועד לחברת ליקורד, המייצרת תרופות נוגדות חִמצון למחלת הסרטן.
לתירס מוקצים 200 עד 400 דונם בשנה. אבטיח מָלָלִי לגרעינים לפיצוח מקבל 500 דונם בשנה. 600 עד 700 דונם מיועדים לגידול שום. בצל מגדלים כ-200 עד 300 דונם בשנה. תבלינים לתעשייה, חלק מהם אורגניים מיועדים למפעל התבלינים של שדה אליהו.
התחלנו לפני ארבע שנים לנסות להיכנס לענף גידול זיתים לשמן זית. זה סוג של פיילוט ואנחנו עדיין בודקים את עצמנו האם כדאי לנו לנטוע זיתים בקרקעות הבזלת ( חיזרה) הבעייתיות. 50 דונם הוקצו לפיילוט הזיתים.
איבוד שטחים
המוטו שלאורו הגד"ש פועל הוא המשפט התנ"כי: "להוציא לחם מן הארץ". "אנו עוסקים בחקלאות לא רק בגלל שאנחנו נהנים אלא בגלל קו אידאולוגי שמנחה אותנו שאם לא נעבד את השטחים ולא נוציא את לחמנו מן הארץ, נאבד את הקרקע. במקום שבו יעמדו המחרשות, שם ייקבעו גבולות המדינה. בחקלאות אין ריק ואם אנחנו לא נעבד את האדמה מישהו אחר ייכנס לעבד את השטחים ונהיה תלויים בחסדם של אחרים או ביבוא חיצוני".
האידאולוגיה המסורתית מימי המקרא מתיישבת להפליא עם תיאוריות אקולוגיות מודרניות. בספר בראשית מקבל האדם את אדמת הגן ומצווה: "לעבדה ולשמרה". החיבור בין המילים מבטא את נוסחת האיזון העתיקה שבין זכות האדם על האדמה והחובה שבצדה. העיקרון העתיק, מתבטא בהטלת האחריות על האדם: למצוא את האיזון בין 'לעבדה' - ההתערבות בטבע כדי להתקיים, ובין 'לשמרה' - הדאגה כי התערבות האדם לא תביא לחורבן ולקלקול, הרואה חשיבות בגידול מקומי של מזון לאוכלוסייה המקומית וגורסת שיש להמעיט ביבוא מוצרי מזון בין השאר בשל זיהום האוויר הנגרם משינוע הסחורות בין היבשות.
יחסי הגומלין שבין ישראל והארץ מחייבים אותנו לנהוג באחריות כלפי האדמה גם בעת הזאת. אם נמשיך לקיים את הסימביוזה, תוכל האדמה להמשיך לספק את כל צרכינו, כך שלעולם לא נהיה תלויים בחסדיהם של אחרים. האחריות של החקלאי המודרני בישראל, מתבטאת בין השאר במחקר יומיומי. אנו חוקרים את השפעת הדשנים וחומרי ההדברה על הקרקע, על מאגרי המים, ועל הצמח. אנו בודקים כיצד להשתמש בפיתוחים חדשים באופן מידתי ומושכל על מנת שלא לזהם את האדמה ומי התהום. אנו משלבים בין כימיקלים לשיטות מסורתיות, ולשיטות ביולוגיות. באמצעות המחקר אנחנו מנסים למצוא איזון נכון בין הזכות שניתנה לנו - לעבד את הארץ, לבין חובתנו לשמור עליה.
חג שבועות שמח !
